Please ensure Javascript is enabled for purposes of website accessibility
 
חיפוש

האם יש קשר בין מזון מותסס לבריאות הנפש?



מזון מותסס והשפעתו על חידקיי המעיים, ועל דיכאון וחרדה.


הפרעות נפשיות, כולל דיכאון וחרדה, נלוות לרוב לבעיות מעיים, מה שמצביע על קשר דו-כיווני בין בריאות הנפש ותפקוד המעיים. מספר מנגנונים עשויים להסביר תחלואה נלווית זו, כגון דלקת והפעלה חיסונית; חדירות המעיים; הפרעות בציר ההיפותלמוס-יותרת המוח-אדרנל; חוסר ויסות של נוירוטרנסמיטר/נוירופפטיד; חסרים תזונתיים; והרכב משובש של מיקרוביום המעי.


הפוטנציאל של מודולציה בציר המיקרוביום-מעי-מוח, ובעקבות כך בריאות הנפש, באמצעות שימוש במזונות פונקציונליים, הוא נושא חדש, מתפתח ומעניין. מזונות מותססים נחשבים למזונות פונקציונליים בשל היתרונות הבריאותיים המשוערים שלהם.


תהליך התסיסה המיקרוביאלית הופך מרכיבי מזון למוצרים עשירים יותר מבחינה תזונתית ותפקודית. כתוצאה מתהליך התסיסה, נוצרים מיקרואורגניזמים פונקציונליים (פרוביוטיקה), מרכיבי מזון המגבירים שגשוג של חיידקים מועילים במעיים (פרה-ביוטיקה), ורכיבים ביו-אקטיביים (ביוגניים). מרכיבים פונקציונליים אלו פועלים באופן ביולוגי במערכת העיכול ויש להם את היכולת לשנות את המיקרוביוטה של ​​המעיים, להשפיע על המעבר דרך דופן המעי של אנדוטוקסינים (תוצרי פרוק והפרשה של חיידקים) והפעלה חיסונית שנובעת מכך, ולשפר את תזונת האדם.


סקירת מחקרים זו בודקת את הפוטנציאל התיאורטי של הרכיבים התפקודיים הקיימים במזונות מותססים, לשנות את הפיזיולוגיה של המעיים ולהשפיע על המנגנונים הביולוגיים הנחשבים לבסיס של דיכאון וחרדה. מחקרים פרה-קליניים מצביעים על היתרונות של מזונות מותססים בהקלה על תפקוד מעיים משובש עבור מודלים בבעלי חיים של דיכאון וחרדה. עם זאת, בבני אדם, הספרות המתייחסת לרלוונטיות של מזון מותסס לטיפול או מניעת דיכאון וחרדה היא מעטה, לא אחידה, ויש לה מגבלות משמעותיות. סקירה זו מזהה פער מחקרי קריטי שדורש הערכה נוספת של מזונות מותססים בניהול חרדה ודיכאון בבני אדם.


מילות מפתח: חרדה; ביוגניקה; דִכָּאוֹן; מזונות מותססים; בריאות המעיים; פרה-ביוטיקה; פרוביוטיקה.


מתוך תקציר למאמר שפורסם:


Fermented foods, the gut and mental health: a mechanistic overview with implications for depression and anxiety.

Aslam H, et al. Nutr Neurosci. 2020 Sep;23(9):659-671.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/30415609