אבנים בכליות נוצרות כאשר כימיקלים מסוימים מתרכזים מספיק בשתן ליצירת גבישים. הגבישים גדלים למסה גדולה יותר (אבנים), שיכולות לפלס את דרכן בדרכי השתן. אם האבן נתקעת איפשהו וחוסמת את זרימת השתן, זה גורם לכאב.
להלן חמש דרכים לסייע במניעת אבנים בכליות:
שתו הרבה מים: שתיית מים מדללת את החומרים בשתן המובילים ליצירת אבנים. השתדלו לשתות מספיק נוזלים כדי להעביר 2 ליטר שתן ביום, שהם בערך שמונה כוסות סטנדרטיות. יש יתרון לכלול כמה משקאות הדרים, כמו מיץ לימון ומיץ תפוזים טבעי. הציטראט במשקאות אלו עוזר למנוע היווצרות אבנים.
אכלו מזונות עשירים בסידן: סידן בתזונה נקשר לאוקסלט במעיים ובכך מקטין את כמות האוקסלט שנספגת לזרם הדם ואז מופרשת בכליה. זה מוריד את ריכוז האוקסלט בשתן, כך שיש פחות סיכוי שהוא יכול להיקשר לסידן בשתן. זה מוביל לירידה בסיכון לאבנים בכליות.
הפחתת נתרן: דיאטה עתירת נתרן עלולה לעורר אבנים בכליות מכיוון שהיא מגבירה את כמות הסידן בשתן. לכן, דיאטה דלת נתרן מומלצת לבעלי נטייה לאבנים בכליות. ההנחיות הנוכחיות מציעות להגביל את צריכת הנתרן היומית הכוללת ל-2,300 מ"ג. אם נתרן תרם לאבנים בכליות אצלך בעבר, נסה להפחית את הצריכה היומית ל-1,500 מ"ג. זה גם יועיל ללחץ הדם וללב שלך.
הגבל חלבון מן החי: אכילת יותר מדי חלבון מן החי, כגון בשר אדום, עופות, ביצים ופירות ים, מגבירה את רמת חומצת השתן ועלולה להוביל לאבנים בכליות. תזונה עשירה בחלבון מפחיתה גם את רמות הציטראט בשתן, הכימיקל בשתן שעוזר במניעת היווצרות אבנים. אם אתה נוטה לאבנים, הגביל את צריכת הבשר היומית שלך לכמות שאינה גדולה יותר מחבילת קלפי משחק. זו גם מנה בריאה ללב.
הימנעו ממזונות יוצרים אבנים: סלק, שוקולד, תרד, ריבס, תה ורוב האגוזים עשירים באוקסלט, שיכול לתרום לאבנים בכליות. אם אתה סובל מאבנים, הרופא שלך עשוי לייעץ לך להימנע ממזונות אלה או לצרוך אותם בכמויות קטנות יותר.
עבור כל השאר, סביר להניח שמאכלים ומשקאות מסוימים לא יגרמו לאבנים בכליות אלא אם הם נצרכים בכמויות גבוהות במיוחד. כמה מחקרים הראו שאנשים הנוטלים מינונים גבוהים של ויטמין C בצורה של תוספי מזון נמצאים בסיכון מעט גבוה יותר לאבנים בכליות. זה יכול להיות בגלל שהגוף הופך ויטמין C לאוקסלט.
תרגום כתבה:
5 steps for preventing kidney stones
August 31, 2020
By Daniel Pendick, Former Executive Editor
Harvard Health Publisiing, Harvard Medical School